בישראל חיים כמעט חצי מיליון אזרחים שאורח חייהם איננו שונה מזה של יהודים-ישראלים לכל דבר, אבל על פי ההלכה הם אינם יהודים. חלקם היו שמחים להתגייר על פי ההלכה.

החיים המשותפים כחלק מהרקמה הישראלית, מובילים לנישואין בין יהודים ישראלים לבין ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה. בשני העשורים האחרונים נישאו בישראל כמאה אלף זוגות, בהם אחד מבני הזוג אינו יהודי על פי ההלכה.

גיור כהלכה משמעותו קבלת עול תורה ומצוות. כלומר, קיום אורח חיים דתי לאחר הגיור. עבור מי שחי חיים חילוניים, זהו שינוי משמעותי מאוד. למרות זאת, כמעט מחצית מהישראלים שחיים עימנו ושאינם יהודים על פי ההלכה (44%) מעוניינים להתגייר בגיור אורתודוכסי ועשרות אלפים פנו להליכי גיור בישראל בשנים האחרונות.

אגף הגיור, הפועל בתוך משרד ראש הממשלה, אחראי כיום על הגיור. בחלק מהמקרים, דיינים הפועלים בו, נוקטים קו הלכתי מחמיר מאוד. ברבות השנים, יצא לאגף הגיור 'שם רע' בקרב המתגיירים הפוטנציאליים, מה שמביא לביקוש נמוך מאוד לגיור.

בישראל מתגיירים בגיור אורתודוכסי, כ-3,000 גרים בשנה. זהו מספר לא מבוטל אבל הוא רחוק מאוד מלהספיק.

כאמור, בישראל כבר חיים כמעט חצי מיליון ישראלים שעל פי ההלכה הם אינם יהודים. בשל המשך העליה והילודה, במצב הנוכחי, בכל שנה נוספים ארבעה לא יהודים על כל ישראלי שמתגייר. המשמעות היא שבמקום שנתמודד עם האתגר בהצלחה, הוא הולך ומתעצם.

בבסיס השינוי המוצע עומד הרצון לגייר כהלכה, בדרך מאירת פנים, יותר ישראלים שהלכתית אינם יהודים.

החוק החדש מבקש לתת לרבני ערים סמכות לגייר. למעשה, לא מדובר בשינוי, אלא בהחזרת המצב לקדמותו שכן בעבר רבני ערים היו מוסמכים לגייר. בדרך הזו, יוקמו מותבי גיור נוספים שיאפשרו גיור מאיר פנים ליותר מתגיירים על פי ההלכה כאשר כולם יפעלו תחת כללי דיון מוסכמים שתקבע ועדת רבנים משותפת. בנוסף, הגיור ע"פ החוק המוצע יהיה מעוגן לראשונה בחוק וכך לקבוע במפורש שהגיור יעשה על פי דין תורה.

הרבנות הראשית תמשיך להיות גורם משמעותי גם לאחר הרפורמה בגיור. ראשית, מי שיהיה אחראי על הגיור יהיו רבני הערים שממונים ופועלים תחת הרבנות הראשית. שנית, לרבנות הראשית תינתן יכולת לפקח על דייני הגיור שיפעלו תחת רבני הערים.

למרבה השמחה, רבנים מרכזיים מאוד בציונות הדתית תומכים בשינוי החשוב הזה. ישנם כמה מתנגדים קולניים בעיקר בקרב הציבור החרדי. חלקם אולי חוששים משינוי במערך הגיור אבל למרבה הצער, חלק מההתנגדות היא פוליטית ולא עניינית. הרי מי שלא סומך על רבני הערים לא יכול להתחתן, לאכול, לסמוך על עירוב או לטבול בעירו.

בבסיס התוכנית יושבת הנחה פשוטה: אנחנו סומכים על רבני הערים של ישראל. בנוסף, עצוב לראות את חברי הכנסת החרדים – שלאורך שנים נלחמו במערך הגיור של מדינת ישראל עד חורמה, ביטלו את גיורי הרב דרוקמן (שכיהן כראש מערך הגיור) וקראו להורי מי שבתו מתחתנת עם מי שהתגייר בגיור הצבאי (גיור הנמצא תחת הרבנות הראשית) לשבת עליה שבעה ולמי שמתגיירת שם "שיקסע" – מגנים כעת על מערך הגיור הזה.

ההיפך הוא הנכון. גם רפורמת הכשרות וגם הרפורמה המוצעת בגיור מחזקים את הרבנות הראשית ומאפשרים לה פיקוח ובקרה מרכזיים בשני נושאים חשובים אלו.