העובדה שבכל שנה נולדים בישראל חמשת אלפים ילדים שאינם יהודים, והם מהווים בשר מבשרה של החברה הישראלית ומעורים בה מבלי הכר, מייצרת אתגר גדול של נישואי תערובת. אתגר זה קיים גם ברמת הפרט והקהילה, בפרט במגזר המסורתי והדתי-לאומי שחיים בממשק הדוק עם לא-יהודים במסגרת הצבא, העבודה והאוניברסיטה. אך הוא מאיים גם על שלמות החברה הישראלית כולה. עם זאת, למחלוקת סביב גיורי רבני הערים יש שני מישורים: פרוצדורלי והלכתי.
הויכוח הפרוצדורלי: ביד מי נתונה הסמכות לגייר?
המצב כיום הוא שכל בתי הדין לגיור הפועלים בחסות הרבנות מתפקדים כפקידים לגיור מטעם הרב הראשי לישראל. כלומר, אדם אחד ויחיד מחזיק את שער הכניסה לעם היהודי במדינת ישראל. מציאות כזו לא הייתה מעולם בעם ישראל. הלכות גרות נמצאות בחלק "יורה דעה" של ה-"שלחן ערוך" שמאז ומתמיד היה כלול במבחני ההכשרה לרבנות עיר של הרבנות הראשית, ומאז ומעולם היה נתון לסמכות רבני הערים בעולם היהודי ואף במדינת ישראל עד לפני שני עשורים ומחצה. לא אמורה להיות מניעה שרבני ערים, המופקדים על הלכות כשרות עירובין ורשום נישואין יוכלו לעסוק בגיור.
הויכוח ההלכתי: קבלת מצוות וגיור קטינים
אין רבני הערים בישראל שיסכימו לגייר בלי קבלת מצוות. ומאידך, בתי הדין של מנהל הגיור מגיירים כבר היום אנשים המצהירים על קבלת מצוות ובפועל רובם אינם שומרים מצוות אחר כך. לא בכדי, חלק גדול מן העולם החרדי בארץ ובחו"ל מזלזל בגיורים אלה ורואה בהם מעשה רמיה. בד בבד, בתי הדינים הללו לא מצליחים למשוך אליהם מספרים משמעותיים של מתגיירים שיצהירו בכנות על הרצון העקרוני לקבל את עול המצוות ולקיימן. במישור זה לא צפוי להתרחש שום שינוי עם או בלי החוק המוצע.
מהלך אחר, שקידם מורינו הרב נחום רבינוביץ זצ"ל, נוגע לגיור קטינים על ידי בית הדין גם אם לא בטוח שישמרו את המצוות כולן. מהלך זה מגובה בפוסקים גדולים בדורות האחרונים ובהם הרב משה פינשטיין זצ"ל מנהיג היהדות החרדית בארצות הברית. גם הרב עובדיה יוסף הכיר בתקפותו של גיור כזה, לפחות בדיעבד. לדעת הרב הרצוג והרב עוזיאל, שכיהנו כרבנים הראשיים לישראל, יש לדרוש לכתחילה התחייבות של ההורים למסגרת שתאפשר לילד שמירת שבת וכשרות וחינוך מסורתי, ועל כן גם מסלול זה איננו מתאים לכל משפחה. אך יש בכך פתח לפתרון רחב יותר לאתגר ההולך ומתעצם לנגד עיננו.
העובדה שבכל שנה נולדים בישראל חמשת אלפים ילדים שאינם יהודים, והם מהווים בשר מבשרה של החברה הישראלית ומעורים בה מבלי הכר, מייצרת אתגר גדול של נישואי תערובת. אתגר זה קיים גם ברמת הפרט והקהילה, בפרט במגזר המסורתי והדתי-לאומי שחיים בממשק הדוק עם לא-יהודים במסגרת הצבא, העבודה והאוניברסיטה. אך הוא מאיים גם על שלמות החברה הישראלית כולה. עם זאת, למחלוקת סביב גיורי רבני הערים יש שני מישורים: פרוצדורלי והלכתי.
הויכוח הפרוצדורלי: ביד מי נתונה הסמכות לגייר?
המצב כיום הוא שכל בתי הדין לגיור הפועלים בחסות הרבנות מתפקדים כפקידים לגיור מטעם הרב הראשי לישראל. כלומר, אדם אחד ויחיד מחזיק את שער הכניסה לעם היהודי במדינת ישראל. מציאות כזו לא הייתה מעולם בעם ישראל. הלכות גרות נמצאות בחלק "יורה דעה" של ה-"שלחן ערוך" שמאז ומתמיד היה כלול במבחני ההכשרה לרבנות עיר של הרבנות הראשית, ומאז ומעולם היה נתון לסמכות רבני הערים בעולם היהודי ואף במדינת ישראל עד לפני שני עשורים ומחצה. לא אמורה להיות מניעה שרבני ערים, המופקדים על הלכות כשרות עירובין ורשום נישואין יוכלו לעסוק בגיור.
הויכוח ההלכתי: קבלת מצוות וגיור קטינים
אין רבני הערים בישראל שיסכימו לגייר בלי קבלת מצוות. ומאידך, בתי הדין של מנהל הגיור מגיירים כבר היום אנשים המצהירים על קבלת מצוות ובפועל רובם אינם שומרים מצוות אחר כך. לא בכדי, חלק גדול מן העולם החרדי בארץ ובחו"ל מזלזל בגיורים אלה ורואה בהם מעשה רמיה. בד בבד, בתי הדינים הללו לא מצליחים למשוך אליהם מספרים משמעותיים של מתגיירים שיצהירו בכנות על הרצון העקרוני לקבל את עול המצוות ולקיימן. במישור זה לא צפוי להתרחש שום שינוי עם או בלי החוק המוצע.
מהלך אחר, שקידם מורינו הרב נחום רבינוביץ זצ"ל, נוגע לגיור קטינים על ידי בית הדין גם אם לא בטוח שישמרו את המצוות כולן. מהלך זה מגובה בפוסקים גדולים בדורות האחרונים ובהם הרב משה פינשטיין זצ"ל מנהיג היהדות החרדית בארצות הברית. גם הרב עובדיה יוסף הכיר בתקפותו של גיור כזה, לפחות בדיעבד. לדעת הרב הרצוג והרב עוזיאל, שכיהנו כרבנים הראשיים לישראל, יש לדרוש לכתחילה התחייבות של ההורים למסגרת שתאפשר לילד שמירת שבת וכשרות וחינוך מסורתי, ועל כן גם מסלול זה איננו מתאים לכל משפחה. אך יש בכך פתח לפתרון רחב יותר לאתגר ההולך ומתעצם לנגד עיננו.
צילומים: משה פרידן, מארק ניימן, לע״מ, נריה דוד בינשטוק, אפרים רוזנפלד, מרכז הרב, מדיה עתניאל, ישיבת הר עציון, אלנתן גוטוירט, יח״צ.
