זהותה היהודית של ישראל תלויה בקיומו של רוב יהודי במדינת-ישראל. הנקודה בה מתלכדת מדינת ישראל המתחדשת עם הזהות הלאומית-דתית-היהודית היא בהגדרת היהודיות. אל מול הגדרות שונות אפשריות, המובהקת והרווחת ביותר גם כיום היא זו ההלכתית. ביננו חיים כחצי מיליון ישראלים שהם חלק בלתי נפרד מרקמת החיים שלנו. חלקם אדישים לאפשרות לחיות כישראלים ללא שייכות ללאום היהודי. רבים מהם (כ-44%) נכונים לעשות מאמץ ולעבור תהליך תובעני של גיור אורתודוכסי כדי להשלים את הצטרפותם לעם היהודי במלא מובנה.
אל מול האתגר המשמעותי הזה, חוסר מעש הוא לא אופציה שכן האתגר רק מתעצם. ראשית, מספר הישראלים הלא יהודים בישראל גדל בהתמדה. בשל עליה וילודה, על כל ישראלי שמתגייר, נוספים ארבעה בכל שנה ארבעה שאינם יהודים כהלכה. שנית, בתוך חברה ישראלית שברובה מסורתית או חילונית בה ההכרה בחשיבות הזהות היהודית-הלכתית פוחתת, הרצון הזה אינו מובן מאליו. לכן אפשר לומר בוודאות כי ככל שחולף הזמן מספר הישראלים הלא יהודים שיבקשו להתגייר יפחת ומספרם ושיעורם באוכלוסיה היהודית יאמיר.
דרך המלך להתמודדות עם האתגר הזה הוא גיור הלכתי מאיר פנים לכל מי שחפץ בכך. החוק המוצע מתמודד עם האתגר הזה בדיוק. אם יצליח להביא שינוי, נראה בשנים הקרובות מספרים גדלים והולכים של מתגיירים במסגרת הגיור הממלכתי מבין הישראלים שאינם יהודים כהלכה.
ליבת החוק המוצע היא החזרת עטרה ליושנה: מתן סמכות לגיור לרבני ערים. אבל החוק ער לחשיבותו של ההיבט הממלכתי בגיור ולכן לא מציע ביזור של סמכות הגיור. קודם לכל, לראשונה בישראל, הוא הופך את הגיור הממלכתי, זה הקיים וזה של רבני ערים, למערך שפועל על פי חוק ולא טלאי על טלאי של החלטות ממשלה. בנוסף, החוק מקים מנגנון הדוק של פיקוח מקומי ומרכזי על מותבי הגיור המקומיים. כך, רבני עיר, תלמידי-חכמים שמהווים אבן היסוד של הרבנות הראשית, יוכלו לפעול על פי מיטב שיקול דעתם ההלכתי, ובדרך מאירת פנים לגרים. הדבר ייקר את הגיור ויעלה את הביקוש לו.
לצד זאת, הם יפעלו בתוך המסגרת הרחבה של אגף הגיור הקיים, תחת מחוז מיוחד שיוקם, מחוז 'רבני עיר', וכך יישמר ההיבט המבני של הגיור הממלכתי. בנוסף, כללי הגיור, והפיקוח על פעולתם של הרבנים ייעשו על ידי וועדת היגוי שתהווה גורם הלכתי עליון, ולצדה גם הרב הראשי, ראש מערך הגיור ולבסוף מועצת הרבנות הראשית. על כן, אפשר לומר במידה רבה של ביטחון שהחוק משדרג באופן משמעותי את הגיור הממלכתי בישראל לא רק ביכולת שלו להתמודד עם האתגר הלאומי של הגיור אלא גם בעיגונו בחוק של המערך הקיים ושל מנגנוני הפיקוח שיפעלו בו.
עת קיבוץ גלויות והאתגרים הזהותיים המתעצמים לא יכולים לאפשר לנו להפטיר כאשתקד. כמו בכל הסוגיות האחרות בדת-ומדינה, האסטרטגיה של 'שב ואל תשנה' תביא גם כאן לכרסום בזהות היהודית. חוק הגיור אינו פתרון מושלם אבל הוא הנכון לעת הזו וכשייושם יחזק את יהודיותה של המדינה.
זהותה היהודית של ישראל תלויה בקיומו של רוב יהודי במדינת-ישראל. הנקודה בה מתלכדת מדינת ישראל המתחדשת עם הזהות הלאומית-דתית-היהודית היא בהגדרת היהודיות. אל מול הגדרות שונות אפשריות, המובהקת והרווחת ביותר גם כיום היא זו ההלכתית. ביננו חיים כחצי מיליון ישראלים שהם חלק בלתי נפרד מרקמת החיים שלנו. חלקם אדישים לאפשרות לחיות כישראלים ללא שייכות ללאום היהודי. רבים מהם (כ-44%) נכונים לעשות מאמץ ולעבור תהליך תובעני של גיור אורתודוכסי כדי להשלים את הצטרפותם לעם היהודי במלא מובנה.
אל מול האתגר המשמעותי הזה, חוסר מעש הוא לא אופציה שכן האתגר רק מתעצם. ראשית, מספר הישראלים הלא יהודים בישראל גדל בהתמדה. בשל עליה וילודה, על כל ישראלי שמתגייר, נוספים ארבעה בכל שנה ארבעה שאינם יהודים כהלכה. שנית, בתוך חברה ישראלית שברובה מסורתית או חילונית בה ההכרה בחשיבות הזהות היהודית-הלכתית פוחתת, הרצון הזה אינו מובן מאליו. לכן אפשר לומר בוודאות כי ככל שחולף הזמן מספר הישראלים הלא יהודים שיבקשו להתגייר יפחת ומספרם ושיעורם באוכלוסיה היהודית יאמיר.
דרך המלך להתמודדות עם האתגר הזה הוא גיור הלכתי מאיר פנים לכל מי שחפץ בכך. החוק המוצע מתמודד עם האתגר הזה בדיוק. אם יצליח להביא שינוי, נראה בשנים הקרובות מספרים גדלים והולכים של מתגיירים במסגרת הגיור הממלכתי מבין הישראלים שאינם יהודים כהלכה.
ליבת החוק המוצע היא החזרת עטרה ליושנה: מתן סמכות לגיור לרבני ערים. אבל החוק ער לחשיבותו של ההיבט הממלכתי בגיור ולכן לא מציע ביזור של סמכות הגיור. קודם לכל, לראשונה בישראל, הוא הופך את הגיור הממלכתי, זה הקיים וזה של רבני ערים, למערך שפועל על פי חוק ולא טלאי על טלאי של החלטות ממשלה. בנוסף, החוק מקים מנגנון הדוק של פיקוח מקומי ומרכזי על מותבי הגיור המקומיים. כך, רבני עיר, תלמידי-חכמים שמהווים אבן היסוד של הרבנות הראשית, יוכלו לפעול על פי מיטב שיקול דעתם ההלכתי, ובדרך מאירת פנים לגרים. הדבר ייקר את הגיור ויעלה את הביקוש לו.
לצד זאת, הם יפעלו בתוך המסגרת הרחבה של אגף הגיור הקיים, תחת מחוז מיוחד שיוקם, מחוז 'רבני עיר', וכך יישמר ההיבט המבני של הגיור הממלכתי. בנוסף, כללי הגיור, והפיקוח על פעולתם של הרבנים ייעשו על ידי וועדת היגוי שתהווה גורם הלכתי עליון, ולצדה גם הרב הראשי, ראש מערך הגיור ולבסוף מועצת הרבנות הראשית. על כן, אפשר לומר במידה רבה של ביטחון שהחוק משדרג באופן משמעותי את הגיור הממלכתי בישראל לא רק ביכולת שלו להתמודד עם האתגר הלאומי של הגיור אלא גם בעיגונו בחוק של המערך הקיים ושל מנגנוני הפיקוח שיפעלו בו.
עת קיבוץ גלויות והאתגרים הזהותיים המתעצמים לא יכולים לאפשר לנו להפטיר כאשתקד. כמו בכל הסוגיות האחרות בדת-ומדינה, האסטרטגיה של 'שב ואל תשנה' תביא גם כאן לכרסום בזהות היהודית. חוק הגיור אינו פתרון מושלם אבל הוא הנכון לעת הזו וכשייושם יחזק את יהודיותה של המדינה.
צילומים: משה פרידן, מארק ניימן, לע״מ, נריה דוד בינשטוק, אפרים רוזנפלד, מרכז הרב, מדיה עתניאל, ישיבת הר עציון, אלנתן גוטוירט, יח״צ.
