אודות החוק המוצע
מתווה הגיור המוצע כעת שומר על מעמדם של הרבנים הראשיים כ“ראשי העדה הדתית“, החתימה על תעודת ההמרה של המתגייר תהיה גם מכוחם, והגיור יירשם ברשות מרכזית המתואמת עימם. רב עיר ימנה הרכב, שיחויב לפעול על פי כללי הגיור שייקבעו, ולא בשום דרך אחרת. רבני הערים, שהוסמכו לתפקידם בידי הרבנות הראשית לישראל, הם תלמידי חכמים גדולים המוחזקים בצדק כאנשים יראי שמיים הפועלים על פי התורה. מתווה הגיור, שיקבע את דרכי הגיור והלכותיו, יסוכם בידי שני נציגי השר (האמורים להיות תלמידי חכמים ויראי שמיים), שני נציגי הרבנים הראשיים ונציג חמישי המוסכם על שני הצדדים. הרב הראשי יוכל להדיח או לא לאשר הרכב שלא יעבוד על פי המתווה המאושר. כבודה של הרבנות הראשית, היקר לכולנו, יישמר בכך, וכך גם סמכותה. אכן ניתנת כאן אוטונומיה לא קטנה לרבני ערים, והיא לדעתי חשובה, אך הפיקוח וההדרכה הכללית של הרבנות הראשית נשמרים בכל הקשור להתנהלות בית הדין.
לא לגיור חילוני־לאומי
חוק הגיור לא ישנה את ההלכה: לא ניתן לגייר מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות. אולם, רבים מן המתגיירים בבתי הדין של הרבנות הראשית, וגם בבתי הדין החרדיים, אכן נשחקים כעבור זמן קצר מקבלותיהם, ומתמזגים בחברה החילונית שסביבם. על פי הנתונים שבידי, כמות המתגיירים שקבלת המצוות שלהם נשחקת מקבילה במידה רבה להתפלגות הכללית באוכלוסייה: חילונים, שומרי מצוות, ומסורתיים “על הרצף“. לעיתים המתגיירים חדלים לקיים את כל המצוות ולעיתים הם שומרים רק את עיקרי המצוות, כשבתות וחגים (במידה מוגבלת), יום הכיפורים, איסורי טרפות ונבלות וחמץ בפסח. זו רעה חולה שעד עתה לא נמצא לה פתרון ראוי, אך היא אינה מפקיעה את הגיור למפרע, כל עוד אין ראיה שכוונתו של המתגייר מראש הייתה שלא לקיים את המצוות וכי הוא רימה את בית הדין.
להשקיע בהשתלבות הגרים
לדעתי עלינו להשקיע מאמץ משותף ותקציב לא קטן בליווי הגרים אחרי גיורם, כדי שיהיו קשורים לפחות חלקית לקהילות שומרות מצוות. אזכיר שיש מאות תלמידים בבתי ספר דתיים שהם מעוכבי גיור, לדעתי שלא בצדק, ומסיבות שיש להלכה דרכים לפתור אותן. צערם על עיכובם בגיור גדול מנשוא, והם עתידים לבוא בקשרי נישואין עם בנינו ועם נכדינו שעימם הם לומדים, בלא שנוכל למנוע זאת.
איך נוכל לאורך ימים לראות בצערם של רבים הראויים לגיור ומעוכבים מלהתגייר ולא לעשות דבר? איך נוכל להמשיך ולצפות בנישואי התערובת הפושים בחברה שלנו בכל מקום, וגם בחברה הדתית, ולא לעשות דבר?
בלי לערב פוליטיקה
מילה אחרונה: אני בטוח בטוהר כוונותיהם לשם שמיים של כל הרבנים העוסקים בעניין, וגם של הרבנים החולקים על דעתי מכל וכול. אני משתדל להתייחס רק לצד ההלכתי, ואינני שותף בשום צד לדיון התקשורתי והפוליטי סביב העניין. השיקולים במחלוקת הגיור אמורים להיות רק שיקולים הלכתיים, שיקולי צערם של הגרים הרוצים בגיור אמיתי, ושיקולי קיומו של העם היהודי ללא תהליך של התבוללות פנימית.
אודות החוק המוצע
מתווה הגיור המוצע כעת שומר על מעמדם של הרבנים הראשיים כ“ראשי העדה הדתית“, החתימה על תעודת ההמרה של המתגייר תהיה גם מכוחם, והגיור יירשם ברשות מרכזית המתואמת עימם. רב עיר ימנה הרכב, שיחויב לפעול על פי כללי הגיור שייקבעו, ולא בשום דרך אחרת. רבני הערים, שהוסמכו לתפקידם בידי הרבנות הראשית לישראל, הם תלמידי חכמים גדולים המוחזקים בצדק כאנשים יראי שמיים הפועלים על פי התורה. מתווה הגיור, שיקבע את דרכי הגיור והלכותיו, יסוכם בידי שני נציגי השר (האמורים להיות תלמידי חכמים ויראי שמיים), שני נציגי הרבנים הראשיים ונציג חמישי המוסכם על שני הצדדים. הרב הראשי יוכל להדיח או לא לאשר הרכב שלא יעבוד על פי המתווה המאושר. כבודה של הרבנות הראשית, היקר לכולנו, יישמר בכך, וכך גם סמכותה. אכן ניתנת כאן אוטונומיה לא קטנה לרבני ערים, והיא לדעתי חשובה, אך הפיקוח וההדרכה הכללית של הרבנות הראשית נשמרים בכל הקשור להתנהלות בית הדין.
לא לגיור חילוני־לאומי
חוק הגיור לא ישנה את ההלכה: לא ניתן לגייר מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות. אולם, רבים מן המתגיירים בבתי הדין של הרבנות הראשית, וגם בבתי הדין החרדיים, אכן נשחקים כעבור זמן קצר מקבלותיהם, ומתמזגים בחברה החילונית שסביבם. על פי הנתונים שבידי, כמות המתגיירים שקבלת המצוות שלהם נשחקת מקבילה במידה רבה להתפלגות הכללית באוכלוסייה: חילונים, שומרי מצוות, ומסורתיים “על הרצף“. לעיתים המתגיירים חדלים לקיים את כל המצוות ולעיתים הם שומרים רק את עיקרי המצוות, כשבתות וחגים (במידה מוגבלת), יום הכיפורים, איסורי טרפות ונבלות וחמץ בפסח. זו רעה חולה שעד עתה לא נמצא לה פתרון ראוי, אך היא אינה מפקיעה את הגיור למפרע, כל עוד אין ראיה שכוונתו של המתגייר מראש הייתה שלא לקיים את המצוות וכי הוא רימה את בית הדין.
להשקיע בהשתלבות הגרים
לדעתי עלינו להשקיע מאמץ משותף ותקציב לא קטן בליווי הגרים אחרי גיורם, כדי שיהיו קשורים לפחות חלקית לקהילות שומרות מצוות. אזכיר שיש מאות תלמידים בבתי ספר דתיים שהם מעוכבי גיור, לדעתי שלא בצדק, ומסיבות שיש להלכה דרכים לפתור אותן. צערם על עיכובם בגיור גדול מנשוא, והם עתידים לבוא בקשרי נישואין עם בנינו ועם נכדינו שעימם הם לומדים, בלא שנוכל למנוע זאת.
איך נוכל לאורך ימים לראות בצערם של רבים הראויים לגיור ומעוכבים מלהתגייר ולא לעשות דבר? איך נוכל להמשיך ולצפות בנישואי התערובת הפושים בחברה שלנו בכל מקום, וגם בחברה הדתית, ולא לעשות דבר?
בלי לערב פוליטיקה
מילה אחרונה: אני בטוח בטוהר כוונותיהם לשם שמיים של כל הרבנים העוסקים בעניין, וגם של הרבנים החולקים על דעתי מכל וכול. אני משתדל להתייחס רק לצד ההלכתי, ואינני שותף בשום צד לדיון התקשורתי והפוליטי סביב העניין. השיקולים במחלוקת הגיור אמורים להיות רק שיקולים הלכתיים, שיקולי צערם של הגרים הרוצים בגיור אמיתי, ושיקולי קיומו של העם היהודי ללא תהליך של התבוללות פנימית.
צילומים: משה פרידן, מארק ניימן, לע״מ, נריה דוד בינשטוק, אפרים רוזנפלד, מרכז הרב, מדיה עתניאל, ישיבת הר עציון, אלנתן גוטוירט, יח״צ.
