בילדותי הייתי נוסעת לעיתים לבית דודתי ז"ל שהיתה הרבנית ואשת רב-העיר בעיר בצפון הארץ. בביתם היו תדיר מתגיירות שהיו באות ללמוד אצלה לקראת הגיור. מתגיירות אלו המשיכו להגיע לביתם גם לאחר הגיור מכח הקשר האישי, הליווי החם והשכנות. התיאור הזה עשוי להבהיר את השיפור המשמעותי שעשוי לחול בגיור כשיתרחש בין כותלי הקהילה עם הפקדתו בידי רבני הערים. אני מאמינה ומקווה שהחזרת הגיורים לידי הרבנות המקומית תתן מענה גם לזקוקים לגיור המתגוררים 'בדרך רחוקה'. היא תהפוך את הלימוד לחניכה מעמיקה ואף תועיל לחיזוק שמירת המצוות גם לאחר הגיור בזכות הקשרים שנרקמים בתוך הקהילה, הזיקה המתרקמת בין המתגיירים לבין הסביבה והליווי והתמיכה של הרב המקומי, בני משפחתו והקהילות הסובבת. בהסדר כזה יש יתרון נוסף ומכריע: בעוד שכיום נדרשים כללי פסיקה אחידים מתוך העובדה שהרבנים המגיירים אינם מלווים את המתגייר בדרכו לקראת הגיור, לאחר שיעבור החוק, הגיור יתקיים בתוך מסגרת של קשר ארוך טווח. ההיכרות האישית תאפשר יתר דיוק וגיוון בפסיקת ההלכה והתאמת הדין בכל מקרה לגופו, כמנהג רבנים מאז ומעולם. כל זאת, תוך הבטחה של שמירה על גבולות ההלכה האורתודוקסית מכח הסמכויות שנשמרות בידי הרבנות הראשית כגורם האחראי והמרכז.
ההכרח והצורך להרבות גיורים הם גם עניין לאומי דחוף (מניעת התבוללות וכיו"ב) אבל גם הכרה בצורך האישי והאנושי של המתגיירים המעוניינים בכך. התורה גזרה שגיור צריך להתקיים בכל הדורות בציינה כי הגיור יתקיים לדורות: "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם…" (במדבר, טו, יד). ודייקו מכאן שהגיור יתקיים גם לאחר ביטול הסמיכה- כשאין בתי דין מומחים. כשם שקבעו הלכה כזו ביחס לגביית הלוואות כדי שלא לנעול דלת בפני הלווים, והנגישו וזירזו עבור המלווים בתי דין גם אם אינם מומחים, באותה מידה סברו חז"ל שיש לאפשר גיור בכל דור ודור גם כשאין בתי דין מומחים. הם סברו שאין להשאיר את הגויים "עגונים" מפני שאין לנעול את הדלת בפני גרים (תוס' יבמות מו, ב). המימוש הרחב של ההלכה הזו היום היא לאפשר כמה שיותר גיורים, לפתוח להם דלתות ולשמוח איתם בגילוי שכינה ובכניסה לחיק עם ישראל.
בילדותי הייתי נוסעת לעיתים לבית דודתי ז"ל שהיתה הרבנית ואשת רב-העיר בעיר בצפון הארץ. בביתם היו תדיר מתגיירות שהיו באות ללמוד אצלה לקראת הגיור. מתגיירות אלו המשיכו להגיע לביתם גם לאחר הגיור מכח הקשר האישי, הליווי החם והשכנות. התיאור הזה עשוי להבהיר את השיפור המשמעותי שעשוי לחול בגיור כשיתרחש בין כותלי הקהילה עם הפקדתו בידי רבני הערים. אני מאמינה ומקווה שהחזרת הגיורים לידי הרבנות המקומית תתן מענה גם לזקוקים לגיור המתגוררים 'בדרך רחוקה'. היא תהפוך את הלימוד לחניכה מעמיקה ואף תועיל לחיזוק שמירת המצוות גם לאחר הגיור בזכות הקשרים שנרקמים בתוך הקהילה, הזיקה המתרקמת בין המתגיירים לבין הסביבה והליווי והתמיכה של הרב המקומי, בני משפחתו והקהילות הסובבת. בהסדר כזה יש יתרון נוסף ומכריע: בעוד שכיום נדרשים כללי פסיקה אחידים מתוך העובדה שהרבנים המגיירים אינם מלווים את המתגייר בדרכו לקראת הגיור, לאחר שיעבור החוק, הגיור יתקיים בתוך מסגרת של קשר ארוך טווח. ההיכרות האישית תאפשר יתר דיוק וגיוון בפסיקת ההלכה והתאמת הדין בכל מקרה לגופו, כמנהג רבנים מאז ומעולם. כל זאת, תוך הבטחה של שמירה על גבולות ההלכה האורתודוקסית מכח הסמכויות שנשמרות בידי הרבנות הראשית כגורם האחראי והמרכז.
ההכרח והצורך להרבות גיורים הם גם עניין לאומי דחוף (מניעת התבוללות וכיו"ב) אבל גם הכרה בצורך האישי והאנושי של המתגיירים המעוניינים בכך. התורה גזרה שגיור צריך להתקיים בכל הדורות בציינה כי הגיור יתקיים לדורות: "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם…" (במדבר, טו, יד). ודייקו מכאן שהגיור יתקיים גם לאחר ביטול הסמיכה- כשאין בתי דין מומחים. כשם שקבעו הלכה כזו ביחס לגביית הלוואות כדי שלא לנעול דלת בפני הלווים, והנגישו וזירזו עבור המלווים בתי דין גם אם אינם מומחים, באותה מידה סברו חז"ל שיש לאפשר גיור בכל דור ודור גם כשאין בתי דין מומחים. הם סברו שאין להשאיר את הגויים "עגונים" מפני שאין לנעול את הדלת בפני גרים (תוס' יבמות מו, ב). המימוש הרחב של ההלכה הזו היום היא לאפשר כמה שיותר גיורים, לפתוח להם דלתות ולשמוח איתם בגילוי שכינה ובכניסה לחיק עם ישראל.
צילומים: משה פרידן, מארק ניימן, לע״מ, נריה דוד בינשטוק, אפרים רוזנפלד, מרכז הרב, מדיה עתניאל, ישיבת הר עציון, אלנתן גוטוירט, יח״צ.
